<h1>העיטור אות ג' גט מיאון</h1>
<h2>דף מד:</h2>
והיכא שקדשה האב כשהיא קטנה ומת האב מסתברא אם לא נתגרשה אינה יכולה למאן ואם נתגרשה והיא יתומה בחיי האב ונשאת יכולה למאן בקטנותה כדמוכח בקדושין בפרק האיש מקדש. ירושלמי (פי"ג דיבמות ה"א) קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה ונשאת אפילו כן חוזרת וממאנת והולכת. והרב המחבר דכתב צריכא עיונא רבה לא בריר לן.
<h2>דף מה:</h2>
גרסינן בפרק האיש מקדש קטנה שנתקדשה על ידי אחיה ואמה וקרוביה שלא לדעת אביה אמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון וכן אמר רב צריכה גט וצריכה מיאון עולא אמר אפילו מיאון אינה צריכה ואף על גב דשדיך. ופסקי רבוותא מדרבינא דהוא בתרא אמר (מ"ה:) דלא סבירא ליה להא דרב ושמואל הילכתא כותיה דעולא. וליתיה לדרב ושמואל בין בקטנה בין בנערה ואי קדיש נפשה נערה או קטנה בלא דעת אביה אפילו נשאת אין קדושיה קדושין ואין נשואיה נשואין ואם מת אינה זקוקה ליבם ואפילו מיאון אינה צריכה כעולא וכן פסק רבינו אלפסי. אלא דתמיהא לן מאי דקאמר דלא הוו קדושין בין נתרצה האב בין לא נתרצה האב. דאם נתרצה האב מסתברא דחיישינן לקידושין למפרע כדכתיבנא בחלק (ששי) [שלישי] בקידושין וכן כתב הרב רבינו אבן מגש ורבינו שפסק משמייהו דקמאי בין שנתרצה האב בין שלא נתרצה לא הוו קדושין לא אתברר לן מהיכא פסק האי פסקא דעד כאן לא פליגי רב ושמואל אלא בחוששין שמא נתרצה האב אבל היכא דנתברר לן בהדיא שנתרצה לא שמעינן להו דפליגי וצריך הדבר עיון. ובעל מתיבות פסק דליתה לדרב ושמואל בקטנה אבל בנערה הלכתא כוותייהו. ומסתברא כותיה. ואיכא מאן דאמר מדלא קאמר רבינא סבר לה כעולא שמע מינה לשמא נתרצה האב לא חיישינן אבל מיאון צריכה דקידושין דרבנן הוו. ולא דייקא לן. ואיכא מאן דחייש שמא אביה קידשה במקום אחר. וליתה דאם כן מת אביה תתעגן עולמית.
<h2>דף מו.</h2>
איתמר נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר רב בין היא בין אביה יכולין לעכב. רב אסי אמר אביה ולא היא. וקיי"ל כרב דהא רב הונא קאי כוותיה.
